ההוצאה הציבורית על בריאות ביחס לבני 65 ומעלה בישראל תגדל בממוצע ב-7.1% מדי שנה ובשנת 2050 תהיה גבוהה ב-149% בהשוואה ל-2010. ההוצאה הפרטית על בריאות בגילאים אלה תגדל ב-8% מדי שנה, וב-2050 כבר תהיה גבוהה יותר ב-168% לעומת 2010; נתונים אלו נמסרו בשבוע שעבר בכנס "מועדון חוקרים" של המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות ומדיניות בריאות שהתקיים בתל השומר.
עוד בעניין דומה
לפי הנתונים, הגידול הדרמטי קשור ישירות לתחזית לפיה אוכלוסיית בני ה-65 ומעלה בישראל, שב-2010 היתה 10% מכלל האוכלוסייה, תגדל לכדי 17% ב-2050, אף כי שיעור זה הוא קטן בהשוואה לממוצע המוערך ב-34 מדינות ה-OECD. במדינות אלה צפוי כי שיעור בני 65 ומעלה יעלה מ-15% ב-2010 ל-27% ב-2050.
ד"ר טור-סיני: "יש לצמצם את המגמה של העלייה במימון הפרטי של ההוצאות לבריאות וסיעוד"
"המסקנה העולה מתחזית זו לגבי ישראל היא שתמהיל עם מימון פרטי לבריאות איננו עומד בקנה אחד עם עקרונות חוק ביטוח הבריאות הממלכתי ויש לצמצם את המגמה של העלייה במימון הפרטי של ההוצאות לבריאות וסיעוד", הדגיש ד"ר אביעד טור-סיני, חבר סגל בבית הספר למדעי הבריאות והרווחה במכללה האקדמית עמק יזרעאל ומרצה בתוכנית הבינלאומית לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה. ד"ר טור-סיני הציג נתונים ותחזיות אלו מתוך עבודת מחקר שביצע, העוסקת במימון פרטי של טיפולים רפואיים בקרב בני הגיל המבוגר בישראל.
"העלייה בתוחלת החיים ובעקבותיה הזדקנות האוכלוסייה", אמר ד"ר טור-סיני בשיחה עם "דוקטורס אונלי", "היא כיום תופעה המאתגרת את מערכות העבודה, הפנסיה והביטחון הסוציאלי בכל המדינות המפותחות. המחקר נועד לזהות את הגורמים המנבאים מימון פרטי של טיפולים רפואיים בקרב בני 50 ומעלה, וללמוד מה הם הגורמים המנבאים מימון פרטי לשירותי בריאות אצל קבוצה זו. המחקר העלה, כי רוב מכריע מקרב בני 50 ומעלה המקבלים שירותי בריאות בישראל, נדרשו להוציא מכיסם הפרטי סכומים לא מבוטלים לצורך קבלת השירות".
לדבריו, "עוד עלה מתוך המחקר כי ההחלטה אם להוציא מהכיס הפרטי על שירותי בריאות בגיל המבוגר איננה תלויה ברמת ההשכלה. כמו כן, ההסתברות למימון פרטי איננה אחידה בקרב יהודים וערבים, או בקרב יהודים ותיקים ועולים חדשים".
לדברי ד"ר טור-סיני, "מימון שירותי הבריאות למבוגרים בארץ מתאפיין באי שוויון. המוטיבים הכלכליים הם בעלי תפקיד מרכזי בשאלת יציבות ההוצאה מהכיס הפרטי על שירות בריאות, לאורך זמן".
ד"ר טור-סיני: "רוב מכריע מקרב בני 50 ומעלה המקבלים שירותי בריאות בישראל, נדרשו להוציא מכיסם הפרטי סכומים לא מבוטלים"
שיעור ההוצאה הפרטית של כלל האוכלוסייה מתוך ההוצאה על צריכה, לפי הנתונים, עומד בישראל על 2.8%, זהה לממוצע במדינות ה-OECD. שיעור זה גבוה מעט בהשוואה לארה"ב (2.6%) או לקנדה (2.3%), אבל נמוך משמעותית מדרום-קוריאה (4.7%) או שווייץ (4.5%).
תרופות מהוות את ההוצאה הפרטית הגדולה ביותר - מעל 85% מכלל ההוצאה הפרטית (ההוצאה מהכיס, מעבר למה שמכסה הביטוח בקופת החולים), אצל בני הגיל השלישי. אחריהן ניצב השימוש בייעוץ מקצועי במרפאת חוץ (46.4%) וטיפול במסגרת הסיעודית (לא כולל את ההוצאה החודשית על עצם השהות במוסד) או שירותי טיפול בבית (32.6%) ומסגרת אשפוזית פרטית (22.2%).
על בסיס תוצאות שני סקרים שנערכו לצורך המחקר, בקרב שני מדגמים של 2,598 אנשים ו-24,064 אנשים, ומעקב אחר 1,816 פרטים ו-1,294 משקי בית של בני 50 ומעלה עלה, כי ב-12 החודשים שקדמו לכל סקר, ההוצאה הממוצעת על תרופות מרשם לנפש הגיעה ל-1,156 שקלים בשנה. ההוצאה על שימוש במרפאות חוץ עמדה על 1,205 שקל, ההוצאה על מסגרת אשפוזית פרטית עמדה על 2,079 שקלים וההוצאה על טיפולים נוספים שניתנו במסגרת השירות הביתי או במוסד סיעודי עמדה על 2,824 שקלים. "ככל שעולה הגיל, השיעור היחסי של ההוצאה בכל סעיף כמובן עולה", הדגיש ד"ר טור-סיני.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
