לרופאי משפחה יש תפקיד חשוב יותר ויותר במניעת דמנציה באופן יזום. ניתן למנוע או לעכב דמנציה ב-40% מהחולים על ידי התמקדות ב-12 גורמי סיכון הניתנים לשינוי לאורך החיים. עם זאת, מעט ידוע על האופן שבו רופאי המשפחה תופסים את תפקידם במניעת דמנציה.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו ראיונות מקוונים מובנים חלקית עם 11 רופאי משפחה בבריטניה שבחנו את דעותיהם לגבי תפקידם במניעת דמנציה. הנתונים נותחו באמצעות ניתוח תמטי.
תוצאות המחקר הדגימו כי רופאי משפחה דיווחו שהם אף פעם לא דנים במפורש בסיכון לדמנציה עם מטופלים, גם כאשר המטופלים מציגים גורמי סיכון, אך מכירים בכך שמניעת דמנציה צריכה להיות חלק מתפקידם. הם הראו עניין באימוץ גישת רב-צוותי לפרקטיקה מונעת ברפואת הקהילה, תוך שימוש בבדיקות מצב/תרופות ארוכות טווח או בדיקות בריאות של NHS כפלטפורמה כדי לאפשר תקשורת על הסיכון לדמנציה באנשים שכבר נמצאים בסיכון. הקשיים ביישום הרעיון כללו חוסר זמן והיעדר ידע והשכלה לגבי גורמי הסיכון לדמנציה הניתנים לשינוי, כמו גם חוסר רצון להשתמש ב"דמנציה" כמונח במסגרת התור עם המטופל מחשש לגרימת חרדה בריאותית. 'בריאות המוח' נתפסה כמונח מעודד יותר עבור הצוות הרפואי, התומך בתקשורת ובשינוי התנהגות.
החוקרים סיכמו כי יש צורך בשינוי של כל המערכות לעבר תיעדוף בריאות המוח ותמיכה באנשי מקצוע בקהילה בתפקידם המונע. חינוך הינו המפתח לביסוס תפקיד זה במניעת דמנציה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
